פסק-דין בתיק ת"א 2066-09

1.         התובע יליד 7.9.1980 נפגע לטענתו בתאונת דרכים מיום   26.1.05, בעת שנהג ברכב המבוטח על ידי הנתבעת.

2.         בכתב ההגנה לא הוכחשה מפורשות החבות הביטוחית כלפי התובע ורק לאחר קדם המשפט השלישי ולאחר בירור במשרד הרישוי נטען על ידי הנתבעת כי היא כופרת בכיסוי ביטוחי הואיל והתובע נהג ברכב במועד התאונה ללא רישיון בר תוקף.

            על כן, המחלוקת נוגעת לכיסוי הביטוחי, החבות וגובה הנזק.

הנהיגה ברכב

3.         התובע, נפגע לטענתו עת שנסע לבקר את גיסתו בבוקר התאונה ורכב פגע ברכבו מאחור בסמוך לרמזור בהוד השרון.

לטענת הנתבעת נהג התובע בעת שרישיונו נפסל, מבלי שהפקידו כמצווה ולאחר שידע כי עליו להפקידו. בהסתמך על תע"צ משרד הרישוי ניתן ללמוד לטענת ב"כ הנתבעת כי התובע ידע אודות שלילת רישיונו וקיבל את ההודעה עובר לתאונה. ב"כ התובע טען מצידו כי לא עלה בידי הנתבעת להוכיח דבר על ידיעתו של התובע אודות החלטת משרד הרישוי, שלגרסתו הגיעה אליו שבועות אחדים לאחר התאונה ועל כן יש לדחות את טענותיה בעניין.

4.         התובע ציין בדיון מיום 15.3.12 בביהמ"ש כי לא נהג בזמן שלילה וכי נודע לו על כך רק כעבור חודשים מאז התאונה. מיד לכשנודע לו התייצב במשטרה והפקיד רישיונו, כשבפועל נשלל רישיונו משום שימוש בטלפון בזמן נהיגה.

            בעדותו הסביר כי (בעמ' 11 ש' 19):

"ש: אנחנו יודעים שיש לך שלילה רשומה במשרד הרישוי עקב עיקול. על פי מה שאני יודע משרד הרישוי הודיע לך שיש לך שלילה.

ת: לא קיבלתי בזמן הזה את השלילה. אני לא זוכר שהגיע אליי. אם אני בעל עסק ואבא לילדה, אני לא אסע ברכב ולא אסכן את עצמי ויהרוס את עצמי בשביל שלילה של ניקוד לסתם נסיעה. אשתי לא עבדה באותה תקופה. אני זוכר שקיבלתי את השלילה אבל כמה שבועות אחרי זה. מי שנהג זה היה גיסי ואשתי הסיעה אותי. אני לא יהרוס את החיים שלי ואני יודע שהנזק לנהוג בשלילה הוא חבל על הזמן."

5.         על פי תע"צ מיום 20.8.12 נשא התובע רישיון זמני בתוקף מיום 5.9.04 ועד 5.3.05. רישיונו נשלל מתאריך 23.1.05 בלא שיופקד הרישיון.

בבדיקת נספחי התע"צ  עולה כי  הונפקה הודעה מיום 9.12.04 על פיה בוצעו ע"י התובע מספר עבירות עד ליום 17.11.04 בגין נהיגה ללא חגורת בטיחות, שימוש בטלפון בעת שהרכב נע ועוד. התובע אף זומן לקורס הדרכה בנהיגה נכונה.   

כמו כן צירף ב"כ הנתבעת עותק אישור מסירה בדבר מסירת הודעה כלשהי לתובע ע"י משרד הרישוי מיום 30.11.04.

6.         על פי סעיף 7 (3) לחוק הפלת"ד הנוהג ברכב ללא רישיון למעט רישיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה לא יהיה זכאי לפיצויים על פי החוק. מסביר השופט בדימוס א. ריבלין בספרו,   תאונת דרכים סדרי דין וחישוב פיצויים מהד' שלישית (1999) עמ' 428 כי:

"תכליתו של סעיף 7(3) לחוק היא לשלול את זכות הפיצויים, ממי שנפגע בתאונה בהיותו נוגה ברכב ללא רישיון נהיגה מתאים במטרה להעניש ולהרתיע מי שנוהגים ללא רישיון ומגדילים בכך את הסיכונים שבדרכים".

המחוקק עושה אבחנה בין מי שיש להרתיעו מלנהוג כמו מי שלא היה בעל רישיון מעולם או שנפסל מנהיגה בשל נהיגה בעבירה לבין מי שרישיונו לא היה בר תוקף מטעמים פורמאליים בעיקרם, והפסיקה לא הכירה בהפרת תנאי הרישיון או טעם פיסקלי העומד ביסוד אי חידושו  כעילה לשלילת הזכאות על פי החוק.

מובן שבעניין זה עול ההוכחה על הנתבעת ואני סבורה כי לא עמדה בו.

הנתבעת לא הוכיחה כדבעי את טעם השלילה, ובעיקר לא הוכיחה את ידיעתו של התובע על שלילת רישיונו ובמיוחד לאור קשת המועדים המצוינים בתע"צ. לכאורה עולה מהמסמך כי השלילה חלה 3 ימים טרם קרות התאונה ולכן יש בסיס סביר לטענת התובע כי לא ידע על כך במועד התאונה. כמו כן, הרישום מפרט מסירת הודעות על ביצוע העבירות הנ"ל במועדים שונים אולם לא הוכח בראיה פוזיטיבית כי הודעת השלילה נמסרה לתובע או כי היה עליו לדעת על כך עובר לתאונה. גם באישור המסירה שצורף שלא נתמך בתע"צ, רב הנסתר על הנגלה בעיקר לעניין זהות המסמך שנמסר לתובע שהרי לכאורה האישור הונפק קודם להודעת השלילה.

מטעם זה אני דוחה את טענת הנתבעת להעדר זכאותו של התובע לתבוע על פי חוק הפלת"ד.